קודם כל, נדבר על הניסוח שבחרת לשאלה. דיברת על כך שאתה מזהה תלמידים שיש להם מידות רעות, ‘יש להם‘ זו לא ההגדרה; אין תלמידים שיש להם מידות רעות, אלא ‘תלמידים בעלי מידות רעות’.
ואני אסביר; ‘יש להם מידות וכו” – פירושו, שזוהי אישיותם. ‘בעלי מידות וכו” – פירושו, שהם סגלו לעצמם התנהגות שלילית, אך יש בידם להשתחרר ממנה ולכל הפחות להקטין את הופעתה.
המקור לחילוק עליו התעכבתי הוא ההסבר הידוע לשאלת ההבדל בין תואר יהודי שעושה עבירות הנקרא בספרות חז”ל ‘בעל עבירה’, לבין תואר יהודי המחוייב במצוות הנקרא בספרות חז”ל ‘בר (בן) מצוה’, שעושה עבירה הינו בר ניתוק ממנה כמו אשה ובעל, לעומת זאת חיובינו במצוות אינו בר ניתוק ולפיכך אנו והמצוות מתוארים כבן ואב.
לגבי מידות, נכון הדבר תמיד, גם מידה רעה וגם מידה טובה אינם אלא אופן הביטוי לתכונה הנפשית הקיימת בתוכינו. כעין הנאמר בגמ’ על הנולדים במזל מאדים שיש בהם תכונה של שפיכות דמים. נולד אותו אדם שופך דמים – ברצותו, יהיה זה דם מצוה. וברצותו, דם רציחה חלילה.
אין תלמיד שיש לו מידות רעות, יש לו לתלמיד תכונת נפש. המידה הרעה שמתגלית אצלו הינה פרי באושים שנוצר מתכונה נפשית מסויימת. אם נזהה את אותה התכונה, נוכל לכוון את התלמיד להוציא ממנה פרי הילולים.
למשל: תלמיד גאוותן או קנאי הינו בעל כבוד עצמי/בעל שאיפות גבוהות, אפשר לפתח אצלו את יכולת ההתמדה. לשקרן (עליו דיברת) יש דמיון מפותח אתו הוא יכול להצליח בהבעה, כמו”כ נכון לעודד אותו לשאול שאלות או לענות תשובות המצריכות חשיבה מחוץ לקופסא, וכן הלאה.
לא תמיד נצליח, אך ההתעסקות שלנו ושל התלמיד עצמו בביטוי הצד החיובי שבתכונות נפשו יקטינו את קיום/ התעצמות הצד השלילי. דבר זה נכון בעבודה על תכונה ספציפית ובכלל.
עם זאת במישור המעשי בוודאי שיש לעלות את המודעות להתרחקות ממידות שליליות, שיחות מעין אלו צריכים להיעשות בדיבור כללי, אלא א”כ יש מציאות תוקפנית כגון כשהדבר גורם לנזק לתלמיד אחר וכדו’ וגם כאן יש לפעול בשום שכל ובד”כ בשיחה אישית ולא בפומבי.
