כמו כל מערכת יחסים, היכולת לבחון את היחס אותו אתה מקבל, הוא לא לפי הצרכים שלך, אלא לפי סגנון התקשורת של האדם שמולך.
אם אתה רואה שהמנהל מפזר פרגונים לכל עבר ודווקא לך הוא לא מפרגן, אתה בהחלט צריך להתבונן על מה הוא מפרגן לאחרים, לנסות להבין למה אתה מקבל יחס שונה, אך בד”כ מנהל שלא מפרגן לך, הוא כזה שלא מפרגן לאף אחד מהעובדים שלו, הדרך שלו להביע את שביעות רצונו נעשית כנראה בדרכים אחרות, למשל: להתייחס בכובד ראש לבקשות שלך, להתייעץ אתך לפני שהוא מחליט משהו הנוגע לכיתה, לגבות אותך מול הורה שהתלונן, לאשר רכישת פרסים לתלמידים וכן הלאה.
וישנם גם חלוקות שונות. למשל, ישנם מנהלים שהם בקשר חברי יותר עם המלמדים הוותיקים, ואילו עם אלו החדשים הם פחות ‘זורמים’. כך שאם אתה מלמד חדש בבית הספר אין לך סיבה להרגיש לא בנוח.
כמו”כ ישנם מנהלים שהם מפרגנים בבית, עם בני המשפחה, עם חברים אך מול העובדים שלהם הם נוקטים בשיטת אפס פרגונים. למה? כי הם חוששים מכך שהמלמד ירגיש שהוא מסומן כעובד טוב ואז יכנס לשאננות. הם מייצרים במודע סוג של חסר כדי שהעובד ימשיך להוכיח רצינות.
בד”כ זה בתגובה ל’טראומה’. הם פרגנו לעובדים ואותם עובדים החלישו את תפוקת העבודה/ עמידתם בזמנים וכו’, ומכאן הגיעו המנהלים לנקיטת שיטה – אפס פרגונים יזומים. מוצאים אותם מפרגנים רק כשחוסר הפרגון יתפרש כזלזול בוטה.
נקודה נוספת, אין ציפיות – אין אכזבות. מנהל לא מתאים את עצמו לכל אחד מהמלמדים. יכול להיות שאתה צריך פרגונים והרבה והוא לא הטיפוס המפרגן, אתה מצפה ממנו לפרגון ובכך אתה מוביל את עצמך לתחושת חסר גדול, לתחושת אכזבה. פחות תצפה, פחות תתאכזב.
איך אני יכול לעבוד בלי פרגונים של הבוס?
בפרגון קיימים שני חלקים, אישור על הקיים ודרבון לעתיד. את האישור על הקיים, אתה יכול לקבל בעצם העובדה שאתה עובד לפי בקשת המנהל. ער להערות, לדגשים, לבקשות וההוראות שלו יהיו אשר יהיו. אין מנהל שלא יהיה מרוצה.
את הדרבון לעתיד, תנסה לשאוב בדרכים אחרות. דרך סיפוק עצמי מהתקדמות התלמידים, דרך הקשר הטוב שאתה בונה איתם, השמחה שלהם ללמוד איתך, הפרגונים של הורים במשוב דף קשר, וכן הלאה.
