בשאלה שלך ישנם שני חלקים, חלק אחד: איך מתמודדים עם תלמיד בעייתי כשאין שיתוף פעולה מצד ההורים, חלק שני: איך מתמודדים עם הורים שמשדרים עויינות.
נתחיל עם החלק השני: ישנם לא מעט הורים שחוו אירועים טראמותיים עם ילדיהם, דבר שגרם להם לפתח עויינות בקלות. הם באופן טבעי לא מאמינים במלמדים ומפנים ביקורתיים כלפיהם כאשר המלמדים לא עושים להם חיים קלים. למשל: אם מלמד ישעה את הילד שלהם בבית, תהיה הסיבה אשר תהיה, המלמד הזה ‘עוין’. נקודת הפתיחה שלך מול הורים כאלה, נחותה.
כמו”כ, ישנם הורים שאולי שמעו עליך משהו שלילי מתקרית שהייתה לך בעבר עם תלמיד אחר וסמנו אותך, ישנם הורים קשי יום שאין להם סבלנות להטפות שלך, וישנם כאלה לא נעימים כי הם כאלה, בלי קשר אליך.
הפתרון הוא להביא את ההורים לפגישה פנים מול פנים. מטרת הפגישה איננה העלאת מודעות לכך שהבן שלהם בעיה אלא לכך שאתה הפתרון. דאג לכך שבמהלך כל הפגישה הם ירגישו את האכפתיות והמקצועיות שלך. תעשה זאת תוך ערנות גבוהה ל’מה אתה אומר’ ול’איך אתה אומר’, אם הם ימצאו בך אדם ראוי לתפקידך אתה תסיר את העוינות ומאותו הרגע תחווה שיתוף פעולה מלא מצדם.
נעבור לחלק הראשון: כאשר אתה מוודא שאתה עומד מול ילד שההורים שלו לא משתפים איתך פעולה על אף ניסיונותך הכנים ליצירת שיתוף פעולה, אתה עומד מול ילד שגדל בבית שאינו מווסת רגשית – התנהגותית.
הדרך היחידה לעצב את התנהגותו של הילד היא ע”י יצירת ערוץ אישי עם אותו תלמיד. אישי – בגבולות בית הספר, בגבולות המקובל, כזה שיעניק לילד תחושה שאכפת לך ממנו במיוחד. אל תפלה אותו לטובה, אך כן תפקח עליו עין יותר מהרגיל, תתאמץ להיות לו תחליף לדמות הורית במסגרת תפקידך כמלמד.
ברגע שאתה יודע שזה אתה מול הילד, אתה תסתדר עם הילד הרבה יותר טוב. בד”כ ילד להורים שאינם ערים לאחריותם כלפיו, הוא ילד מוזנח באספקטים רבים, המוזנחות באה לידי ביטוי אצל הילד בתקשורת לקויה, במניפולציות להשגת מבוקשו, בתגובות חדות, עקשנות קיצונית ועוד.
לקלף את כל זה לוקח זמן. אך כל זה מתגמד לעומת האושר המיוחד שיהיה לך כמחנך, כאדם, כשליח שעשה שליחותו לבנות ולעצב את אותו הילד, יתכן בהחלט שהשפעתך תלווה אותו שנים רבות קדימה.
כל האמור מתייחס לעבודתך היומיומית מול הילד, עם זאת, יש לשתף את היועץ החינוכי במצב, ייתכן שהוא יראה לנכון לפעול בדרכים שונות לייצב את מצבו של הילד.
