ראשית כל, תלמיד מזלזל או מתחצף צריך להרגיש שהתנהגותו אינה משתלמת.

ישנה נטיה להוציא תלמיד כזה מהכיתה, הוצאה לכמה דקות תהיה דווקא נחמדה עבורו, כי הוא בלאו הכי לא מתעניין כעת בלימוד.

אם נשתמש בהוצאה מהשיעור כדי להעביר לו מסר שהתנהגותו לא משתלמת, נצטרך להוציא אותו מהכיתה לפרק זמן ארוך, כזה שיגרום לו להרגיש שהוא לא רצוי כעת בכיתה. זו הסיבה שמלמדים רבים מוציאים תלמיד מהכיתה לפרקי זמן ממושכים.

הבעיה היא, שהרחקה מהכיתה עלולה ליצור תחושת ריחוק ממך, התלמיד ירגיש שאתה שונא אותו וממילא הוא יפתח בחזרה שנאה כלפיך. [הדבר נכון בעיקר כשהוא יענש בעונש קשה לעיתים קרובות].

לבד מכך, הוצאה לפרק זמן ממושך אינה מעשה אחראי, החשבון פשוט, אם כשהוא בכיתה הוא לא מתנהג כראוי, מה הסיכוי שהוא יתנהג כראוי בלי פיקוח?

תלמיד מזלזל צריך להיקרא לשיחה ע”י המלמד מיד לאחר השיעור, שיחה שמטרתה לבלום את המוטיבציה שלו להפריע. נכון לומר לו תוך כדי שיעור ובנוכחות כולם “גש אלי מיד בתום השיעור, אני לא מוכן לקבל התנהגות כזאת”. בד”כ אחרי משפט כזה, תהיה רגיעה מצדו כי תהיה לו מטרה להקטין את ה”נזק”.

אבל דבר כזה לא יכול לקרות פעמיים בשבוע. תלמיד שמתנהג בזלזול או בחוצפה ולא מטופל, גורר אחריו תלמידים נוספים, בפרט בתחילת שנה.

אם שיחה אחרי השיעור לא הרחיקה את ההתנהגות השלילית הבאה לטווח של שבוע ויותר, עליך לערב הנהלה ובעצה אחת איתם תחליט אם לערב הורים או להזהיר כי זה מה שיקרה בפעם הבאה.

מומלץ מאוד לתפוס את התלמיד בזמן הוא רגוע, בהפסקה וכדו’ ולדבר איתו על מה שקורה. לפעמים שיחה אישית פותרת לא מעט בעיות.

שיחה אישית מסוג זה צריכה לכלול 3 מאפיינים: 1. אכפתיות, 2. עמידה איתנה 3. עידוד.

למשל: משפט איכפתי – ‘אני רוצה את טובתך, חשוב לי שתצליח בלימודים’, משפט עמדתי – ‘אני לא יכול לקבל את ההתנהגות הזאת, אם אני אתעלם, רמת הדרך ארץ בכיתה תיפגע’, ומשפט מעודד – ‘אם חברים שלך יכולים אז גם אתה יכול’, ‘יש לך את היכולות להצליח, אתה צריך לרצות’. וכן הלאה.

תנסה לזהות באיזה משלושת המאפיינים אתה חווה התנגדות, הרבה פעמים תגלה דברים חדשים שלא ידעת על התלמיד, תוכל לזהות מה המניע שלו להתנהג לא יפה וכדו’, חפש במהלך השיחה את המפתח שלך לסגור ליבו, את הדרך שלך להביא את התלמיד אליך.