אין תלמיד שיש לו מידות רעות, לתלמיד כמו לכל אדם יש תכונות נפש. המידה הרעה שמתגלית אצלו הינה פרי באושים שנוצר מתכונה נפשית מסויימת. אם נזהה את אותה התכונה, נוכל לכוון את התלמיד להוציא ממנה פרי הילולים. לשו”ת בנושא זה.

תלמיד יושב בכיתה לא רגוע. סימנת, הערת, שוב הערת, לא נרגע. תוציא אותו לחמש דקות, אל תעמיד אותו כמו “קלוץ” מאחורי הדלת, אין בזה תועלת! תן לו לרוץ בחצר, להוציא אנרגיות ולחזור. כשהוא יחזור, תמשיך להיות אכפתי, תעשה בשבילו תקציר של החומר שלימדת כשהוא היה בחוץ, היחס הזה יחרט בו לעד!

שאלו פעם את ר’ חיים קנייבסקי על רב פלוני שמשמח את התלמידים בשיעור אם זה מעשה ראוי, אמר להם ר’ חיים: הגמ’ (שבת דף ל. וש”מ) מספרת שכך עשו אמוראים, אמרו לו: אבל הוא צוחק הרבה, אמר להם ר’ חיים: אתם אומרים שרב פלוני מחמיר בזה? אשריו.

כשאתה מתקשר להורים לתלמידים חלשים (התנהגותית) אתה עלול להבהיל אותם. אל תתקשר כמה פעמים אם לא קרה אסון גדול. בכל מקרה, תפתח בדברי שבח כדי ליישב את דעתם גם אם בהמשך השיחה תצטרך להגיע לחלק הפחות נעים.

כל יום לימודים צריך להיפתח בארבעה שלבים של דרך ארץ, חוק בל יעבור. א’: תלמידים עומדים עד שהמלמד מתיישב או מסמן לשבת ואז מתיישבים בשקט מוחלט. ב’: המלמד פותח ב”בוקר טוב תלמידים”. ג’: התלמידים משיבים “בוקר טוב לרב”. ד’: המלמד מתעניין כמה רגעים בשלום התלמידים.

כשאתה מזהה בתחילת שנה תלמיד שהולך להיות אחד ‘הפרויקטים’ שלך תמצא את העיתוי להתקשר להוריו ולהחמיא על התנהגותו, הם ישאלו אותך אם קרה משהו, ואתה תגיד בדרמטיות שלא קרה כלום. התקשרת נטו כדי לשמח אותם. ההורים והתלמידים ירגישו שהם קנו את עולמם, האמת היא שאתה קנית אותו.

טיפול במינון חזק מדי: מסוגל ‘להרוג’, טיפול במינון נמוך מדי: ‘גורם לחיידקים לפתח עמידות’, אם תתעלם: תהיה עליך ‘תביעה’.