נתחיל מהסוף, סלידה היא טראומה. התנאי להיווצרות טראומה מעונש תלויה בעוצמתו או בתדירותו. אירוע בודד של העתקת עמוד מתוך ספר היסטוריה לא אמור להוות עילה לסלידה מהחומר הלימודי שבו, ואמנם הישנות של הענשת התלמיד/חברי הכיתה מתוך אותו ספר או עונשי כתיבה בעלי נפח כתיבה גדול עלולה בהחלט ליצור אצל התלמידים דחיה ברמה כזו או אחרת.
אם נניח תעניש לעיתים מזומנות להעתיק מתוך ספר הסטוריה, לא יהיה זה פלא אם באותה הכיתה, הציונים בהיסטוריה יהיו נמוכים משמעותית ביחס למקצועות אחרים…
בעניין ספרים תורניים, ספר תורני הוא ספר אותו אנו נושאים על ליבנו לכל החיים אנו אמלמדים לאהוב אותו ולהרגיש מחוברים, העתקת פרקי תהילים למשל כעונש באופן תדיר עלולה בהחלט ליצור ריחוק של שנים מספר התהילים, אותו ספר אהוב ומנחם מעורר בהם את תחושת אי הנוחות מהעונש. במשך השנים, שמעתי זאת לפחות פעמיים מאנשים שחוו/חווים את החוויה הזו בדיוק.
מקרה שהגיע לידי, סיפור אמיתי שקרה באחד מתלמודי התורה במרכז הארץ. תלמידים התנהגו באופן לא ראוי במהלך יום לימודים, המלמד רשם לעצמו רשימה של שישה תלמידים כאשר שלשה מתוכם סומנו פעמיים כמפריעים, יום למחרת הייתה מתוכננת מסיבה בכיתה, המלמד הודיע לתלמידי הכיתה כי לא כל התלמידים ישתתפו במסיבה שתתקיים מחר, שניים מתוך אותם תלמידים שהפריעו לא ישתתפו.
לקראת סוף היום הודיע המלמד כי הוא התחבט את מי מבין הששה להעניש ולפיכך הוא החליט… לערוך הגרלה!
לתלמידים שהפריעו פעמיים הוא הכין שני פתקים, וכך התערבבו להם תשעת הפתקים בתוך הקלפי ועוד רגע הוא הולך להודיע על שני ה’זוכים’ בהגרלה…
למה אמרתי זוכים? כי בהגרלה – זוכים… עליית שם בהגרלה מחוברת אצלינו בתודעה עם זכיה ומכאן הסלידה שלי ובטח גם שלך מהתנהגותו של אותו מלמד.
אגב, הבאתי את הסיפור כדוגמא לחוויה חיובית שמוסטת לשלילית, אך בהתייחסות לסיפור כשלעצמו, ישנה כאן בעיה מהותית בכך שהעונש אינו מידתי, כי לא כולם נענשים וכמו”כ ייתכן תלמיד שהפריע פעמיים בהפרעות מהותיות לא נענש כלל בעוד שזה שהפריע פעם אחת כן נענש.
