שאלה מצוינת! חלק בבלתי נפרד מתפקידנו כמחנכים הוא כמובן לדאוג לרווחת התלמידים באספקט הרגשי. ברור שכשיש פערים ברורים הדבר פוגע בתלמידים המתקשים, ולמעשה, דף מעקב פומבי עלול להוות תעודת עניות ש’תדקור’ את אותם תלמידים שלא יככבו בה.

מה ניתן לעשות?

אני זוכר לפני שנים, שסיפר לי רב על כך שאצלו כולם נבחנים, כולם ללא יוצא מן הכלל. איך אתה עושה את זה שאלתי? והוא גילה לי שיטה פשוטה הנובעת מחשיבה מחוץ לקופסא:

מה קורה בד”כ במבחני שינון בגמ’?

לעומת מבחני משנה, בהם ניתנת לתלמידים האפשרות להבחן על משנה, משנה, ובכך להתקדם לסיום פרק, כשאנחנו בוחנים תלמידים בגמ’, אנחנו בדרך כלל מבקשים מהם להכין עמוד שלם ולבא להבחן.

הגיע אותו רב, וחולל שינוי. הוא לוקח את העמוד ומחלק אותו לפרוסות. מחלק עמוד ל3 או ל4 חלקים. התלמידים החזקים יבחנו על כמה חלקים בבת אחת, התלמידים החלשים יבחנו על כל חלק בנפרד, תלמיד חלש במיוחד, יבחן על קטעים קטנים יותר, לפעמים נחלק לו חלק לשניים, הכל לפי היכולות של התלמיד, העיקר שהוא יוכל להתקדם שלב אחרי שלב.

כל מהלך של גמ’ ניתן לביתור. אין תלמיד שלא יכול להבחן על 4 או 5 שלבים של הגמ’ (אלא א”כ הוא בחינוך מיוחד). בשלב הראשון – הרב יציין לעצמו עד היכן התלמיד הגיע במהלך העמוד, כשיסתיימו המבחנים על העמוד, יזכה התלמיד לציון ההספק על דף המעקב התלוי בכיתה.

במידת הצורך, ניתן לחלק גם את דף המעקב התלוי בכיתה לחלקי עמוד, אך בד”כ אין בכך צורך. עצם זה שהרב רושם את המעקב, יש חשק לתלמיד הנבחן.

עוד בפרקטיקה: המלמד יכין לתלמידים טבלא מסודרת בה יוגדרו היחידות בכל עמוד. במקרה שהרב לא בוחן בעצמו אלא מאשר מבחנים בבית ע”י האבא או אח גדול, יש לבקש חתימת הורים על כל מבחן – כדאי לעשות פובליקה כזו בטבלא.