ערב אחד, ההורים חוזרים ממפגש משפחתי, ובכניסתם הביתה הם עומדים משתאים. קול תורה ממלא את חלל הבית, מנגינה יהודית הנראית כמו לקוחה ממחוזות ירושלים של ליטא מתנגנת בביתם. ישראל מאיר לא הרגיש שהוריו נכנסו לבית, הוא ישב בסלון כשגבו אליהם מתנדנד על הסטנדר כזקן ורגיל ובניגונו מיוחד חזר על סיכום דברי המפרשים בסוגיית ‘מצוה בו יותר מבשלוחו’ ריש פרק האיש מקדש דקידושין.
אביו שהתרגש מאוד מהאירוע אותו לא הכיר, לקח את הטלפון והקליט את הלימוד המיוחד, את התיעוד הוא מיהר לשלוח אלי, הוא ידע היטב כי גם אני לא מכיר את ישראל מאיר כמו שהוא התגלה כעת.
שמעתי והתרגשתי מאוד.
בכיתה הוא היה מאוד ביישן, לא היה סיכוי לשמוע ממנו מילה בלימוד, הכל היה אצלו בשקט. ולפתע בביתו שלו במבצרו הפרטי מבלי שאף אחד מחביריו ישמע, השקט הזה התחלף בקול ברור של לימוד מלא חדוה ועומק.
מה הסיבה שישראל מאיר לא הרשה לעצמו להתבטאות בכיתה? מדוע דרך קבע הוא היה נראה כבוי וחסר חשק בזמן השיעור?
את סודו של ישראל מאיר תלמידי לא פיצחתי וכנראה לא אפצח לעולם.
אבל שיעור אמיתי בלהכיר את מקומי ולדעת שלא הכל אני יודע, למדתי גם למדתי.
